שאלת סמכות בינלאומית והמצאה מחוץ לתחום בקביעת הסדרי ראיה בין סב בישראל לנכדו בחו"ל

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד:

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א (כב' השופט יהורם שקד) (תמ"ש 47906-10-12) מיום 7.11.12 אשר הורה על מחיקת תובענה שהגיש המערער כנגד המשיבה, לאחר שקבע כי אין להיעתר לעתירת המערער להיתר המצאה אל מחוץ לתחום הואיל ובית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה.

ההליכים בבית משפט קמא ופסק הדין:

2.         ביום 28.10.12 הגיש המערער את תביעתו שכותרתה " זכויות ביקור/הסדרי ראיה עם הקטין". בתביעה נטען כי דוד, קטין יליד 29.1.00 (להלן: הקטין), הינו נכדו הבכור של המערער, שנולד לבנו אשר הלך לעולמו ביום 31.8.01 מנשואיו ביום 25.12.98 למשיבה. מעת שנפטר הבן, גידלו הסבא-המערער יחד עם רעייתו, כך גם יחד עם הורי  המשיבה והמשיבה את הקטין, תוך שהמערער תמך במשיבה אשר הייתה עסוקה, בין השאר, בלימודיה. אולם, במועד בלתי ידוע נישאה המשיבה בנישואין אזרחיים לגבר אחר, ובחודש יוני 2011 עזבה המשיבה את הארץ יחד עם הקטין, לקנדה.

לטענת המערער" .... הבטיחה הנתבעת מפורשות, עקב נסיעתה וכתנאי לנסיעתה, כי דוד יבקר בארץ בתדירות של פעמיים בשנה, כי דוד יעלה לתורה ומצוות בארץ וכי הקשר בינו לבין התובע יישמר יציב והדוק, כשהנתבעת מעודדת קשר זה".לאור מערכת היחסים הקרובה לא הקפיד המערער על עריכת הסכמים בכתב או פנייה לבית משפט לעגנם.

אולם, כך בתביעה, המשיבה החלה לחבל בקשר שבין המערער לקטין ובניגוד להסכם מפורש. מאז צאתם של המשיבה והקטין מהארץ, הקטין הגיע רק לביקור אחד של שבועיים במהלך חג הפסח בחודש אפריל 2012, כשהמערער מימן את כרטיסי הטיסה. מני אז דחתה המשיבה את כל בקשותיו של המערער כי תעמוד באשר הוסכם ובאופן שהקשר בין המערער לקטין מסתכם בקשר טלפוני/אינטרנטי בלבד.

הסיבה להגשת התביעה נעוצה לטענת המערער בסירובה של המשיבה לערוך בארץ את טקס בר המצווה והעליה לתורה של הקטין, אשר אמור להגיע למצוות בתחילת חודש פברואר 2013, ובניגוד לאשר הוסכם, וכי המשיבה הודיעה כי טקס זה יתקיים בקנדה. יתר על כן, לטענת המערער אף הקטין הביע רצונו לעריכת הבר מצוה בארץ, וכשהמערער הרחיב בתביעה אודות אורח חייה של המשיבה.

המערער טען בתביעתו כי טובת הקטין מחייבת קביעת הסדרי ביקור ועריכת הבר מצווה בישראל וכי לאור נכותו של המערער ומצבו הרפואי, נסיעה של המערער בחורף לקנדה עלולה לגרום לו לנזקים בריאותיים קשים וסבל רב נוסף.

3.         בתביעה פירט המערער את הזיקה של המשיבה לישראל, כולל נכסים רבים של המשיבה בישראל לרבות דירת מגורים, אשר את חלקם הארי קיבלה בירושה מבנו המנוח, כך גם למשיבה ולבעלה דהיום ולקטין אין אזרחות קנדית, והמשיבה רשומה עד היום במשרד הפנים בכתובת דירת המגורים וכך גם במוסד לביטוח לאומי.

בנוסף, ציין המערער כי הוא מבקש להגן לא רק על זכותו הוא לקשר עם נכדו, אלא גם על טובתו של הקטין לקשר עם משפחתו הרחבה בישראל ובהתאם גם לרצונו של הקטין.

המערער אף היפנה להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962 (להלן: חוק הכשרות המשפטית) ולאמנה בדבר זכויות הילד.

עוד צויין כי לאור שהותה של המשיבה בקנדה מגיש המערער גם בקשה להמצאה מחוץ לתחום השיפוט.

הסעדים להם עתר המערער, כללו קביעת זכויות ביקור/הסדרי ראיה בין הקטין לבין המערער ומשפחתו, לרבות בהתאם להסכמות עם המשיבה, וכי על כן התבקש בית המשפט לקבוע כי הקטין יבקר בארץ אצל המערער פעמיים בשנה, כך גם קיום הבר מצווה בישראל, תוך שהמערער יישא בהוצאות עלויות הטיסה והשהייה של הקטין. עוד התבקש בית המשפט ליתן הוראות ולחייב את המשיבה לעודד קיום קשר רצוף עם הקטין לרבות מפגשים בין הקטין למערער ואשתו בעת שאלו יבקרו בקנדה, תוך הדגשה כי ניתן לאכוף בקנדה החלטותיו של בית המשפט בישראל.

יוער כי לכתב התביעה אף צורף מכתב התראה שנשלח למשיבה,ותשובתה, לפיה ביחס לבר מצוה הרי במועד בר המצוה שהינו באמצע שנת הלימודים תיערך העליה לתורה בקנדה, אך היא שקלה עריכת בר מצווה נוספת בארץ בחופשת הקיץ. כך, התייחסה המשיבה לנטען אודות הקשר בין הקטין למערער.

4.         המערער אף הגיש בקשה לסעד זמני לעניין הבר מצווה ובהחלטה מיום 29.10.12 הורה בית המשפט קמא, כי המבקש יפנה את בית המשפט למקור סמכותו ליתן צו " לא כל שכן מתן צו עשה לאדם המתגורר שלא בישראל להגיע לישראל יחד בנו הקטין" כשהתבקשה התייחסות תוך 10 ימים.

כך גם בהתייחס לבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום החליט בית המשפט כי ייתן דעתו לבקשה, לאחר קיום ההחלטה האמורה.

ביום 4.11.12 הגישה ב"כ המערער סיכומים לעניין מקור הסמכות, וכאמור ביום 7.11.12 ניתן פסק הדין נשוא הערעור.

5.         בפסק דינו פירט בית המשפט קמא את טענות המערער, כך גם לאשר נטען על ידי המערער לפיו מירב הזיקות הן לישראל, אולם קבע כי עם כל ההבנה והצער למצבו של המערער, אין בידו להיעתר לבקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום הואיל ובית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה.

לאחר מכן בחן בית המשפט את הפורום הראוי, בהיבט של השאלה האם הפורום המקומי הוא "הפורום הטבעי" או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בתובענה, כך גם בבחינת הציפויות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות, כולל בחינת היכולת לנהל הליך יעיל בארץ. ולבסוף, היבט של השיקול הציבורי ובעיקר מה הפורום האמיתי שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה.